מי עדן בר - שירות מחלקה ראשונה בע"מ נ' שהאב

החלטה

1. לפניי התנגדות לביצוע תובענה בסכום קצוב.

מדובר בתובענה בסך 649 ₪ (קרן), בגין חוב שנותר למבקש, בעקבות התקשרות להספקת מים מינרליים מהמשיבה. למרות סכומה הנמוך של התביעה, לא עלה בידי הצדדים להסדיר את המחלוקת בהסכמה.

דיון בהתנגדות התקיים לפניי ביום 9.12.13, ובמעמד זה נחקר המבקש על תצהירו, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

2. לטענת המבקש, הוא כלל אינו חתום על הסכם עם המשיבה. מי שחתום על ההסכם הוא אדם בשם "נור". לטענתו – "פעם ניסה לעזור לבחור בשם נור, מי שאיתו נכרת ההסכם, והינו חתום עליו, בתשלום חוב חד פעמי לתובעת, ובשל כך, הנתבע היה חייב למסור לתובעת פרטי כרטיס האשראי שלו ופרטים אישיים, בין היתר מס' תעודת זהות, וכל זה במטרה לתשלום חוב חד פעמי בלבד לנור" (מתוך סעיף 3 להתנגדות). לטענת המבקש, המשיבה ניצלה זאת, והשתמשה בכרטיס האשראי שלו מדי חודש, שלא כדין וללא הסכמתו, וכך חייבה אותו בתשלום עבור כדי המים של אותו "נור".

עוד טוען המבקש, כי בירורו עם "נור" העלה, שכיום הוא מחזיק בשני מתקני מים, שאין לו צורך בהם, והוא מבקש להחזירם למשיבה, ולקבל עבורם זיכוי, אך המשיבה מסרבת לקבל אותם בחזרה ולזכות אותו. לטענת המבקש, נור מחזיק גם ב-25 כדי מים, אשר המשיבה מסרבת לקבלם בחזרה ולזכות אותו. אילו קיבלה את הציוד בחזרה, לא הייתה כל יתרת חוב. לטענת המבקש, פנה בעצמו כמה פעמים למשיבה, על מנת שתקבל בחזרה את הציוד, אך המשיבה סירבה.

3. חקירתו הנגדית של המבקש בביהמ"ש העלתה, כי העיסקה עם המשיבה נחתמה בביתו של המבקש. המבקש אישר את חתימתו על הוראת קבע לחיוב כרטיס האשראי שלו (מש/1), אך לא אישר את חתימתו על ההסכם עצמו (מש/2). מאחר ושתי החתימות דומות ביותר, התבקש המבקש לעיין בהן שוב, ועמד על טענתו, כי רק אחת החתימות – שלו.

עוד העלתה חקירת המבקש, כי מי שהתקשר למעשה עם המשיבה בהסכם היה בנו, מוראד. אספקת כדי המים נועדה למוסך של בנו של המבקש, וכאשר סגר את המוסך, ביקש לבטל את ההתקשרות עם המשיבה.

המבקש העיד, כי שילם עבור המים במשך יותר משלושה חודשים, וכי עשה כן לבקשתו בנו.

לשאלת ביהמ"ש, מי הוא אותו "נור" הנזכר בהתנגדות, השיב המבקש, כי מדובר בבנו מוראד, הידוע בכפר מגוריו בשם "נור".

4. לטענת המבקש, אף על פי ששילם חלק מהתשלומים, הרי שהוא לא נטל על עצמו התחייבות כלפי המשיבה, ועליה לתבוע את בעל ההסכם, בנו. המבקש חזר על טענותיו, כי על המשיבה לקחת את המתקנים שנמצאים אצל בנו, ולזכות את החשבון בהתאם.

לטענת המשיבה, המבקש אמנם מכחיש את חתימתו על ההסכם, אך נראה בבירור כי מדובר בחתימתו, וכי הוא בעל ההסכם. המבקש הודה בחתימה על הוראת החיוב, הודה כי ההסכם נעשה בביתו וכי המים סופקו גם לביתו, ופנה בעצמו למשיבה על מנת שזו תזכה אותו בגין המתקנים והכדים.

לטענת המשיבה, היא כלל אינה תובעת עבור ציוד, אלא עבור אספקת מים, והיא אינה מסכימה לקחת ציוד, שלא היא סיפקה למבקש.

5. על פני הדברים נראה, כי עיקר גירסת המבקש, כפי שהועלתה בהתנגדות – נסתרה.

בהתנגדות נטען לעזרה חד פעמית ל"בחור בשם נור", ללא פרטים נוספים, כאשר מהחקירה עלה, כי העזרה ניתנה ללא-אחר מאשר בנו של המבקש, מוראד. המבקש לא הסביר מדוע בהתנגדותו כינה את בנו בשם "נור", כאילו מדובר באדם זר, או במכר רחוק, אשר המבקש נתן לו סיוע חד פעמי. גם אם מוראד, בנו של המבקש, מכונה בכפר בשם נור, לא ברור מדוע כינה אותו כך אביו-מולידו.

מההתנגדות עלה, כאילו פרטי כרטיס האשראי נמסרו באופן חד פעמי, על מנת לסלק חוב שנוצר, אך מחקירת המבקש הוברר, כי הוא חתם על הוראת קבע לחיוב כרטיס האשראי שלו, וזאת במעמד החתימה על ההסכם לאספקת כדי המים, כאשר הסכם זה נחתם בביתו של המבקש (ועוד בטרם הצטבר חוב כל שהוא).

המבקש אישר את חתימתו על הוראת הקבע, ולכן הטענה כי מדובר היה בסיוע חד פעמי – נסתרת על פניה.

פרטיו המלאים של המבקש הם הרשומים כמזמין השירות בהסכם (מש/1), והחתימה על ההסכם כל כך דומה לחתימה על הוראת הקבע, עד כי לא ברור על סמך מה יודע המבקש להבחין בין האחת לשנייה.

6. כידוע, בשלב הדיון בבקשת רשות להתגונן מוטל על הנתבע להראות כי בפי הגנה, אשר עשויה להביא להדיפת התביעה, ולו בדוחק. עם זאת, מי שההגנה שבפיו אינה אלא "הגנת בדים" אינו זכאי לקבל רשות להתגונן (ראה, למשל, ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט(3) 41, 46, וכן ע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם בנבו) ). "הגנת בדים" היא כזו שהתמוטטה בחקירתו הנגדית של המצהיר, או שקורסת אל מול חומר הראיות כולו, כאשר בחינתו של חומר זה אינה מצריכה לבחון שיקולי מהימנות (ע"א 469/87 בורלא נ' טפחות בנק למשכנתאות בע"מ, פ"ד מג(3) 113, 121). גם תצהיר שאין בו פירוט מספיק, אלא מסתכם בהעלאת טענות כלליות, הינו בבחינת "הגנת בדים" שאינה מזכה ברשות להתגונן.

סבורני, כי הגנתו של המבקש, כפי שהועלתה בהתנגדות, אינה אלא הגנת בדים, שאינה מזכה אותו ברשות להתגונן. הטענה בדבר עזרה חד פעמית לאדם מרוחק-כביכול נסתרה, כאשר התברר שמדובר בחתימה על הוראת קבע לחיוב כרטיס אשראי, עבור בנו של המבקש. הכחשת החתימה וההתקשרות, טענות המצדיקות מתן רשות להתגונן על פי רוב, נראות על פני הדברים כטענות בדים, כאשר החתימה על הוראת הקבע ועל ההסכם – דומות עד זהות, וכאשר הוברר כי לא מדובר היה בסילוק חוב שנוצר, אלא במתן פרטי כרטיס האשראי לחיוב, במעמד עריכת ההסכם בביתו של המבקש, וכאשר התברר כי בפועל אף נעשה חיוב של כרטיס האשראי במשך תקופה של כמה חודשים.